<h1>ארחות חיים הלכ' חולו של מועד סימנים ז'—ח'</h1>
<h2>דף יח:</h2>
והראב"ד ז"ל מתיר לכתוב לאחרים בטובה פי' בלי שכר ולכתוב שמועות וקושיות ותירוצין מחדושי הלכה ודברי שמועות נראה שמותר שהרי יש במלאכה מצוה וכמלאכת האבד דמי שמא ישכח ושמא יתעצל ע"י אונס וכן נראה שמותר להגיה ספרים בחנם שמא לאחר י"ט לא יהיה לו פנאי על זה וכותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו כדי שיהיו לו מזומנים לאחר המועד לאלתר ושלא ישהה מצותו וטווה תכלת לבגדו ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו. וכותבין אגרות הרשות במועד י"מ של ממשלה וי"מ של שאלת שלום. וכותב אדם חשבונותיו ויציאותיו ומחשב אותם ומזכרת חובותיו של מועד שהלוה לעכו"ם שכתיבת אלו אין אדם נזהר בהן ונמצאו כמעשה הדיוט וכתב הר' אשר ז"ל שאסור לכתוב אגרות של שלום לחבירו והריא"ף ז"ל כתב כי אגרות של רשות הם אגרות של שלום ששולח אדם לחבירו ונהגו לכותבם בשינוי והמחמיר הרי זה משובח והראב"ד ז"ל כתב שמותר לכותבן והטעם שמא לא יזדמן לו מוליך הכתב. ומחשב יציאותיו כי צורך המועד הוא ע"כ. ושדר רב האיי ז"ל מותר לכתוב במועד חשבון שבינו לבין אחרים בזמן שמתירא שמא ישכחנו לאחר המועד וכדבר האבד דמי.
